ממשפחה דתית בבית שמש לאלופת העולם: כך הפכה נילי בלאק לאחת מספורטאיות הלחימה המובילות בישראל

לנילי בלאק יש את אחד הסיפורים המרתקים בענף אומנויות הלחימה בישראל. נולדה בבולטימור, ארצות הברית, למשפחה יהודית דתית-לאומית, עברה לישראל בגיל שנתיים, נכנסה לענף אומנויות הלחימה בגיל 10 די במקרה, והיום, אחרי עשור בטופ העולמי באיגרוף תאילנדי וקיקיבוקס, היא עוברת לענף חדש

אחת הספורטאיות המעוטרות של ישראל, נילי בלאק, לא הייתה אמורה להיות כזאת. כלומר, רצף של אירועים שונים הובילו אותה ממשפחה דתית בבולטימור לטופ העולמי באומנויות לחימה. עתה, בגיל 30 ואחרי שתי פציעות משמעותיות, היא מתחילה פרק חדש, ענף ספורט חדש, מאמן חדש אבל השאיפות אותן שאיפות- להיות הכי טובה בעולם.

נילי נולדה בבולטימור בארה”ב למשפחה דתייה, בגיל שנתיים הוריה החליטו לעשות עלייה והם עברו לגור בבית שמש, שם היא למדה באולפנה. אמה, רינה גבאי, רצתה לתרום לחברה הישראלית והחליטה להתנדב לשירות במג”ב. מהר מאוד היא הבינה שהפעילות במגב דורשת ממנה יכולות להגנה עצמית והיא נרשמה למכון של בני קוגן בירושלים.

כיוון שלא היה לה בייביסיטר, היא לקחה איתה את נילי הקטנה שהייתה אז בת 10. בהתחלה נילי ישבה בצד וראתה את האימונים, אחר כך היא התחילה גם לנסות ואחרי שנה היא כבר התאמנה לצד אמה. אלא שאז, רינה נפצעה והחליטה לעבור לענף ספורט פחות פיזי. ונילי? נילי כבר הייתה עמוק בתוך האיגרוף התאילנדי, עולה לאוטובוסים לבד בגיל 11 מבית שמש לירושלים.

“אני חייבת לציין שלאורך השנים לא נתתי לה מספיק קרדיט” מודה נילי “אבל היא ללא ספק שימשה דוגמא עבורי, היכולת שלי ואיפה שאני זה בזכותה, היא חשפה אותי ונתנה לי את הבמה”.

נילי אומנם באה מבית דתי ולמדה בהפרדה באולפנה, אבל באיגרוף התאילנדי כמעט ולא היו בנות ולכן היא התמודדה מול בנים, מה שחישל אותה יותר, הגביר את האינטנסיביות והאגרסיביות שלה. השנים עברו, נילי גדלה והוסיפה גם אימונים בתל אביב לצד ירושלים, נילי התחילה להתחרות והוכיחה דבקות ומסירות מדהימים לנערה בגילה והתוצאות לא איחרו להגיע.

כבר בהיותה בת 18 היא משתתפת בתחרות אליפות אירופה של ארגון לא מוכר וזוכה במקום הראשון. שנה לאחר מכן היא מגיעה לאליפות אירופה בפולין, הפעם באחד הארגונים הרשמיים ושם זוכה כאלופת אירופה לאחר שהיא מביסה את היריבה הרוסיה בגמר. ב-2015, לפני גיל 20, היא מתמודדת באליפות העולם בקיקבוקס עד גיל 20 ומביסה את האלופה הבלארוסית המכהנת.

שנה לאחר מכן, 2016, בהיותה בת 21, היא זוכה באליפות עולם באיגרוף תאילנדי בשוודיה. באותה שנה היא זוכה  בגביע העולם באגרוף תאילנדי ברוסיה. 2017 אלופה העולם פעם רביעית באיגרוף תאילנדי תוך שהיא מביסה את המתחרות שלה. במשחקי העולם 2017, ההקבלה לאולימפיאדה, היא זוכה במדליית הארד. שנה לאחר מכן (2018) היא מביאה “דאבל” כשהיא זוכה במדליית הזהב באיגרוף תאילנדי באליפות אירופה בפראג ואליפות העולם במקסיקו. שנה חולפת והיא שוב בראש הפודיום עם אליפות עולם רביעית ברציפות , הפעם בתאילנד.

זכויות לתמונה: התאחדות אילת

שנת 2020 הייתה נקודת המפנה הראשונה בקריירה שלה, בגיל 25, על גג העולם, היא נפצעת בברך, רגע לפני משחקי העולם באותה שנה. “עשיתי תנועה לא טובה באימונים, פאק קטן, לא התייחסתי לזה בצורה רצינית והמשכתי עם האימונים כשאני סובלת מכאבים. בבדיקות הראשונות  הייתה אבחנה לא מדויקת ואם היינו מבינים את זה בדיעבד, היינו יותר שמרנים. זה היה רגע של רגע לפני קרב MMA, אני כולי בדמעות אצל הרופא ולא מכאבים, אלא על הקריירה שלי. זה בא לי בסטירה”.

כפי שעד עתה הגורל הוביל אותה לעולם אומנויות הלחימה, הוא עשה זאת שוב. מגיפת הקורונה פרצה ומשחקי העולם נדחו בשנה. “אני מברכת על הקורונה” צוחקת נילי “המשחקים נדחו והצלחתי להשתתף. עברתי את הניתוח ואחר כך שיקום ואנחנו במרוץ למשחקי העולם ביולי 2022. “מה שהוביל אותי היא האופטימיות ושמחת החיים שלי שלא משנה מה מגיע, אני רואה את זה בעין טובה”.

זכויות לתמונה: המאמן פבל מוסין

משחקי העולם בארה”ב נפתחים, נילי עולה לקרב הראשון בלי הכנה תחרותית אחת, אבל היא בכל זאת מנצחת את המתחרה השוודית, קרב שני מול מתמודדת מאנגליה, גם שם מנצחת ועולה לגמר מול המתחרה בארה”ב בו היא מפסידה בנקודות וקוטפת את מדליית הכסף.

ההישג האדיר הזה, שמגיע אחרי שיקום וללא הכנה תחרותית, הציב את נילי בצמרת הספורטאיות המובילות בישראל, דווקא ברגע הזה הגיעה פציעה שנייה, הפעם בצוואר, במהלך אימונים בארה”ב.

בדיעבד, כמו עם הקורונה, גם הפעם, האירוע השלילי ניווט את נילי למקום שהיא הייתה צריכה להיות. “אם לא הייתה הפציעה, לא הייתי חוזרת לארץ ולא הייתי עם אבא שלי (דוד שלמה בלאק ז”ל) כשגילו לו סרטן. היה לי עוד קצת זמן להיות עם אבא, הוא נפטר אחרי פסח 2023”.

הדרך של נילי להתמודד הוא לחזור ולעסוק בספורט, אומנם הרופאים היו פסימיים לגבי חזרתה לזירה אי פעם, אבל מאמנה, בני, אמר לה שהיא עוד תחזור.

והיא אכן חזרה, בשנה שעברה, בצל המלחמה, היא התחרתה באליפות העולם בקיקבוקס בפריז של ארגון ISKA . היא הגיעה עד לגמר, שם עלתה עטופה בדגל ישראל, חולצה הקוראת לשחרור החטופים ולצלילי “עם ישראל חי”. בתום קרב עיקש מול המתמודדת מבלגיה היא ניצחה והגנה על תוארה כאלופת העולם. “עשיתי את הקרב של הקאמבק” היא נזכרת “חוץ ממני ומבני, אף אחד לא האמין”.

נקודה זו בקריירה שלה, הייתה גם הנקודה שבה היא התחילה להרהר בשינויים. היא נפרדה מהמאמן שלה, בני קוגן, שליווה אותה מתחילת הדרך ושקלה את המשך דרכה בעולם אומנויות הלחימה. “לקח לי הרבה זמן ואומץ להגיע להחלטה לקום וללכת בשביל ההתפתחות האישית שלי. זה מה שהייתי צריכה בשביל עצמי. טסתי ללונדון וכמעט לקחתי עבודה של שומרת ראש לסטודנטית עם שכר מטורף. בסוף זה לא יצא לפועל כי זה לא אני”.

נילי הייתה בצומת דרכים בחייה “הייתי אחרי פציעות וחשבתי שזה היה הסוף לקריירה שלי” היא מספרת בגילוי לב. ובדיוק ברגעים כאלו, הגורל מתערב ונותן את הטון. נילי לא התאמנה בשום מסגרת של איגרוף תאילנדי או קיקבוקס, והגיעה, די במקרה, להתאמן בהוד השרון, שם פגשה את מאמן הכושר של ענף הסמבו, אסף סיטבון, שיעץ לה להגיע לאימון אצל פבל מוסין (סמוראי דו ראשון). בתחילה היא התלבטה, אחר כך היא החליטה לשלוח הודעה ומהר מאוד היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה.

“הייתי במקום של ‘מה אני עושה ולאן אני הולכת’, הייתי בעננים מרחפת. לא הייתי בשום מסגרת. הגעתי לאימון אצל פבל, הוא פתח לי את המועדון והבית שלו ממקום ש’זה הבית שלך, תתאמני או תתחרי, מה שתבחרי’ הוא לא שם עליי את הלחץ וזה בדיוק מה שהייתי צריכה.

מי שהייתה בטופ העולמי ונדרשה כל הזמן לעמוד בלחצים ודד ליין של תחרויות, הרגישה שהיא צריכה את השחרור. דווקא באווירה הזו היא התחברה לענף ספורט חדש- קומבט סמבו “תוך זמן קצר מצאתי את מקומי במועדון של פבל. זה ענף חדש, לומדים עם הספורטאים לבנות משהו חדש”.

באליפות העולם האחרונה נילי הוכיחה רמה בינלאומית גבוהה וזכתה במקום השלישי והיא צפויה להשתתף במשחקי העולם, בפעם השלישי בחייה, הפעם בענף ספורט חדש. “היה לי עשור מטורף ואני מודה על כל רגע והחלטה בדרך. הרעב הזה עדיין בוער בי” היא מספרת. “האסטרטגיה זה לקחת זהב הביתה, אני מבחינתי רואה את זה קורה” היא אומרת בבטחון. “הספורט זה כל החיים שלי, מתאמנת בבוקר, מתאמנת בערב, ובאמצע מעבירה אימונים פרטיים. אין זמן לזוגיות וכל זה, שזה משהו שאני מאוד רוצה ואני פתוחה לזה בשנים האחרונות.